כשאנחנו מדברים על גילוי – של יבשת למשל, או של חוק פיסיקלי – זה נראה לנו, נתפס על ידנו, כאילו זה אשר התגלה היה קיים שם כל הזמן, כאילו שהוא "חיכה" שם בסבלנות (אולי באיזשהו מימד של הלא ידוע) שמישהו יגלה אותו. והרי זה לא רק נראה כך, ברור שזה אכן כך:
היו חיים באמריקה – הרים, נהרות, באפולו ואינדיאנים – גם לפני קולמבוס. לכדור הארץ היה כוח כבידה – וסלעים, בעלי חיים ואנשים לא ריחפו כאן – גם לפני ניוטון. זה ברור שאמריקה וכוח הכבידה היו קיימים מיליוני שנים לפני שהתגלו. האמנם…?
סימן השאלה לא שם בסימן שאלה את העובדה שהיו חיים באמריקה או שגופים לא התעופפו להם מעל הארץ אלא את המשמעות של קיום בקונטקסט הזה. מה זה אומר שחוק הכבידה היה קיים עוד לפני שהתנסח כְּמָה שאנחנו מכנים "חוק הכבידה"?
את השאלה הזאת אני שואל את עדן, הבן שלי בן התשע. אני שואל אותו, איפה היה עדן לפני שהתגלה בפנינו. זה, אני אומר ומצביע עליו, איפה היה "העדן הזה". הוא לא מהסס עדן, הוא יורה. בחלל החיצון. יורה, מחייך חיוך גדול, והולך הלאה.