תמונה אחת שמספרת סיפור שלם...

השיטה הכלכלית-פוליטית שכולנו חיים בתוכה, וכן - גם מזינים אותה, מהווים אותה - מבולבלת ומשחיתה. דבר כזה יכול להיות מעורב בכלל ברצון טוב - למשל, לתת שירות בנקאי לישראלים בפולין. אבל בדרך, צריך להציג הצדקה כלכלית למערכת\לתאגיד, להסביר לממונים\לבעלי המניות: "זה לא שאנחנו פראיירים שעושים טוב 'לִשְמה' - זה גם כדאי לנו... אנחנו מרוויחים מזה...". אז מה עושים? מוסיפים ל"מעשה הטוב" מימד של פרסום\יחסי-ציבור... הכותב והוגה הדעות הקנדי John Ralston Saul מכנה זאת amorality (בשונה מ- imorality). "אַ-מוּסַרִיוּת" הוא כותב, "היא איכות המוערכת ומתוגמלת בארגונים מודרניים, שמתייחסים אליה באמצעות מטאפורות כגון מקצועיות ויעילות... אִי-מוּסַרִיוּת היא לנהוג בדרך פוגענית מתוך הרצון שלנו. אַ-מוּסַרִיוּת הוא לנהוג כך בגלל שמערכת או ארגון מצפים מאתנו לעשות זאת. על כן, אַ-מוּסַרִיוּת גרועה מאי-מוּסַרִיוּת בגלל שהיא כרוכה בהתכחשות לאחריות שלנו, ובכך לקיומנו כדבר-מה שמעבר להיותנו חיות."  (The Doubter's Companion- A dictionary of aggressive common sense, 1994, p. 22-3).אפשר כך להבין ככה מה מביא בני-אדם שעובדים בבנק, ורוצים בעצם לתת שרות, לעזור, לגרום לסיטואציה כל-כך מקוממת כמו לפרסם בנק באושוויץ...ומה שמדהים, וכל-כך עצוב היא העובדה שההסבר הזה תופס גם לשאלה הבלתי נתפסת כיצד בני אדם הפכו לחיות האדם הנאציות...ומה שהכי חשוב לזכור: זה לא יכול לקרות, וזה לא קרה, רק להם... ואין לו לאדם תכלית נשגבת יותר מאשר ללמוד להכיר את עצמו באופן אינטימי, לא לפחד מהמקומות החשוכים, וללמוד כיצד להרבות אור - בפנים ובחוץ.ואת הארגונים של העת הזאת - בואו ניקח בפרופורציות; לא תמיד היו כאן בנקים, ואימפריות תיקשורת ומדינות-לאום. הם גם לא יישארו כאן לנצח...