איך הים כמעט לקח לי אותן…

איך הים כמעט לקח לי אותן...

בסוף השבוע האחרון לימדתי, יחד עם סטיבן פולדר, את ריטריט יום הכיפורים ב"משיב נפש" בכליל.
בלימוד נכחה ההזמנה והקריאה שיש בחכמה העמוקה והעתיקה-  להיות בקשר אינטימי עם החלוֹפיוּת של החיים, עם העובדה שפרידה ומוות כה שזורים במה שאנחנו קוראים לו חיים.
ממש באותו בזמן היו דסי, שותפתי לחיים, וילדיי על חוף הים.
אנחנו דיברנו שם בריטריט בכליל על המשמעות של לחיות מבלי לדעת כמה המוות קרוב, ו-
תראו כמה הוא היה קרוב…

תודה לים שכמעט לקח, כמעט- אבל החזיר… תודה לבריאה על ההשגחה… תודה לאהובות שלי שהן כאן, איתי!

הנה במילותיה של דסי:

🐋🐋🐋 איך כמעט טבענו בים.
ממש.
חוף בצת,
אחר הצהרים נכנסתי למים עם ביתי זהר בת ה 7 ועוד חברה שלה, נור. הן יודעות לשחות. הים היה ממש לא רגוע, גלים באים מכל הכיוונים, אז אמרתי שלא נכנסים לעמוקים. גל אחד התהפך עלינו בצחוקים ושפריצים ואחרי שהוא עבר – בבת אחת כבר לא עמדתי, וקלטתי שאנחנו נסחפות איתו לעומק. ככה, פתאום.
תוך כמה שניות היינו כבר ממש עמוק. אמרתי – חוזרים. התחלנו לשחות, אבל איזה חוזרים, המים לוקחים אותנו עוד יותר לעומק והבנות מתחילות להיתלות עלי כי זה מעייף, אבל אני לא עומדת, ולא מצליחה בכלל להחזיק את עצמי כשהן ניתלות עלי. גלים מגיעים מכמה כיוונים ואנחנו בולעות מים ומנסות לשחות, והזרם פתאום מרחיק ממני את נור. אני רואה אותה מתרחקת ממני בים הסוער כשהיא נאבקת להשאיר את הראש מעל המים, ואין לי שום סיכוי להגיע אליה. זהר לידי מנסה לשחות ומטפסת עלי ומטביעה אותי וצועקת אמא מה עם נור מה עם נור!
בנס מרחוק בחוף אני רואה מישהי עם ילדה עומדת ואני מנסה לנפנף לה לעזרה אבל היא לא רואה ולא שומעת אותי, ונור מתרחקת ממני, ואני אומרת לזהר תשחי ! את יודעת לשחות! תשחי!! כדי לשחרר את הידיים ומצליחה שוב באפיסת כוחות לנופף לאישה על החוף (זאת השכנה שלי) והיא רואה אותי ופתאום מבינה, שולחת את הבת שלה להזעיק עזרה וקופצת למים אלינו. זהר צועקת לה – תצילי את נור!!!
אני רואה שהיא שוחה אל נור ומבינה שהיא תהיה בסדר ואני מתפנה בבת אחת להציל אותנו, בשארית הכוחות לשחות הצידה מהזרם הסוחף, ולתת לגל אחד גדול לקרב אותנו אל החוף ושולחת את זהר לשחות החוצה לבד, רואה את בעלה של שכנתי מגיע בריצה ומזנק למים. באפיסת כוחות אני שוחה בחזרה לכיוון נור ורואה שהוא עוזר להן לצאת.
אני זוחלת לחוף בלי נשימה ופוגשת שם את זהר שוכבת מתנשפת, נשכבת לידה,
מרגישה כמו בסצנה מ'איים אבודים' … י ב ש ה…
שעות אחר כך הסתובבתי עם בטן כואבת בטירוף, והרגע הזה הנורא חוזר אלי שוב ושוב – הדמות של נור נסחפת הרחק ממני בין הגלים.
תודה שכנתי האהובה שהיית שם בדרך נס,
תודה לבריאה על ההשגחה, על זה שאנחנו כאן, בריאות ושלמות מכורבלות במיטה ביחד, נושמות….

מכל טביעות הרגליים, זאת של הפיל היא הנעלה ביותר.
באופן דומה, מכל מדיטציה של תשומת לב, מדיטציה של תשומת לב למוות היא הנעלה ביותר (הבודהה)

 

2 Comments


  1. לצערי אני מכירה את חוף בצת ומוראותיו, זהו חוף מסוכן מאוד עם זרמים חזקים שמתחילים מהרדודים ולפני שמבינים הים קוטף אותך פנימה. לפני 8 שנים הבוס שלי יצחק הגנן המוביל בגן שלי, נכנס לחוף עם שני חברים, הם היו במים בגובה עמידה וכמו שקרה לזוגתך לפני שהבינו מה קורה הזרם סחף אותם פנימה. יצחק לא הצליח להחלץ והיה 10 דק מתחת למים. צוות החיאה החזיר אותו לחיים אבל להכרה הוא לא חזר. מאז הוא במצב של צמח. לא פה ולא שם.

    להגיב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים