כמה מילים על אי-הבוּדהיסטיוּת שבדרך הבודהיסטית… – שיחת מבוא לקורס יסודות המדיטציה והחשיבה הבודהיסטית

כמה מילים על הדרך הבודהיסטית (ואי-הבוּדהיסטיוּת שבדרך הבודהיסטית…) – שיחת מבוא לקורס

אפשר לומר ששתי פנים לה לדרך הבודהיסטית, שני היבטים שמשתלבים זה בזה. אבל, לפני שניכנס אליהם, לפני שנסקור אותם, אפילו לפני שנזכיר מה הם – אני רוצה קודם כל לומר כמה מילים על הדרך הבודהיסטית כשלעצמה וגם כמה מילים על מה שאינו נחוץ כדי ללכת בדרך הבודהיסטית – 'בודהיזם' או בודהיסטיוּת.

צילום: Simon Harrod

כל מה שנעשה כאן, כל מה שנלמד, נתרגל ונתנסה בו אינו דורש מאיתנו להיות בודהיסטים (ויגיד המושג הזה מה שיגיד- להשתחוות לפסלים, ללטף מחרוזות תפילה, לגדל שיער ארוך או להיות בשלווה וקבלה נצחיים), אפילו לא לשקול להפוך לכאלה. אין כאן שום צורך לקחת זהות אחרת, נוספת על כל אלה שאנחנו נושאים איתנו (יהודי, ערבי, גבר, אישה וכיוצ"ב). לא רק זאת, כדי ללכת בדרך הזאת אין צורך אפילו להשתמש במונחים כמו בודהיזם, בודהה או דהרמה (ועוד מונחים רבים שודאי ייצאו מהפה שלי במהלך הקורס…).

אני אומר זאת, גם כי זה פשוט כך, אבל גם כי אני יודע היטב, מכיר על בשרי, כמה השמיעה של מונחים זרים, נכריים, שלקוחים ממקום אחר, מזמן אחר, כשהם מצטרפים להשקפות המאתגרות דרכי חשיבה מקובלות בהן אנחנו מורגלים, ואולי גם להתנהגויות מיני-טקסיות, כמה כל זה עלול לפעמים לעורר התנגדות, "פריחה\אקזמה" של ממש. התנגדות שיכולה לחסום מבפנים את היצירתיות הטבעית שלנו, יצירתיות, שכשאינה מופרעת, מאפשרת לנו לשמוע ולהקשיב, לקחת את הדברים, לתת להם להדהד בפנים, הדהוד לא מחייב אך אותנטי ועמוק, ולחקור באופן חופשי את המשמעות שלהם בשבילנו, המשמעות שלהם ב ש ב י ל י .

אין שום בודהיסטיות בדרך הזאת, שום יִזְם (מהסיפא של 'בודהיזם'), מדובר בדרך שמתייחסת, מעלה שאלות, בוחנת וחוקרת את כל ההיבטים של החיים שלנו כבני אנוש. החל מהדרך בה אנו מתנהלים בעולם – הפעולות והמעשים שלנו, המילים שאנו אומרים, הדרך בה אנו מתפרנסים – דרך הדרך בה אנחנו מרכזים אנרגיה ומתאמצים, הדרך בה אנו שמים-לב והדרך בה אנחנו נוכחים, ועד הדרך בה אנו משקיפים על העולם ועל עצמנו והגישה והכוונה הטמונים בכל רגע של קיום כבן-אנוש.

כל ההיבטים האלה (מילים, מעשים, מאמץ, תשומת-לב, כוונה וכיוצב') משותפים לכל בני האדם באשר הם בני אדם. שוב, אין בזה שום דבר בודהיסטי. אל החקירה של כל ההיבטים האלה איננו צריכים להביא שום הנחות או אמונות מוקדמות. זה לא שאני צריך להאמין שאחרי המוות יש לידה-מחדש או גלגול נשמות, זה לא שאני צריך להאמין שהיה איש כזה שקראו לו סידהרתא גוטמה והוא היה לבודהה ('זה שהתעורר'- לאן המטאפורה הזו עשויה לכוון אותנו עוד נרחיב בהמשך). גם להאמין שאם אהיה "בודהיסט" טוב, אלמד בשקדנות ואתרגל "כמו שצריך", אזי, בסוף הדרך תמתין לי "ההארה", "ההתעוררות", "נירבנה" או איך שלא יקראו לזה – גם באמונה כזאת אין צורך, למען האמת היא עלולה אף להפריע, לחסום, להגביל את החזון ולארוז אותו בתוך איזושהי קופסא, דימוי, תמונה שהיא כמו בבואה ממוסגרת של האין-מקום שאליו מכוונת הדרך.

המונח בודהיזם הוא בכלל מונח שטבע האדם המערבי, והוא חובק בתוכו מסורות שונות שהתפתחו באסיה לדרך-חיים מכוונת התעוררות (בהמשך עוד נשאל את עצמנו: התעוררות ממה? התעוררות אל מה?- לאט, לאט…). אם הולכים אחורה בזמן ובוחנים את ההשתלשלות ההיסטורית-רעיונית שהולידה את המסורות האלה, אנחנו מגלים את עקבותיו של בן-אדם, שכאמור נודע לנו בעיקר בתואר – 'בודהה'. מה שהוא לימד במשך 45 שנות קריירת הלימוד שלו, שהתרחשה בצפון-מזרח הודו של ימינו לפני כמעט 2,600 שנה, מהווה את המעיין הבסיסי ממנו ינקו מסורות אלה.

והנה אני מדבר (שוב) על בודהה, מדבר (שוב) על בודהיזם… אז זהו, למרות שזה איננו נחוץ (לדבר על בודהה), כדי להתמצא בטווח העצום שהלימוד הזה משתרע ונוגע בו (כאמור, כל היבטי החיים), ולא פחות מכך כדי לגעת, ובעדינות, בכל הדקויות והעומקים – מאד מסייע, עוזר, תומך – להשתמש, להתייחס ולהתכתב עם מפות הדרכים שמגיעות אלינו מהמסורות הבודהיסטיות.

אם עולה בכם התנגדות – קודם כל, והכי חשוב, היו ערניים לכך. היו ערים לכך שאתם חווים התנגדות, שהתנגדות צובעת את החוויה שלכם. אין צורך להתנגד להתנגדות, אין צורך "להתווכח" איתה, לנסות לשכנע אותה שהיא לא צודקת ושתזוז מהדרך. בו-בזמן, ראו אם אתם יכולים לא להישבות על-ידה, לא להיות שבויים שלה. והרי, הרי זה מה שבדרך כלל קורה, לא? עולה בנו התנגדות – התנגדות כלפי המכונאי במוסך למשל – או שאנחנו מנסים לשכנע את עצמנו שהדברים הם אחרת ממה שההתנגדות אומרת לנו ("אפילו שהמכונאי הזה מזכיר את הבן-דוד הרמאי שלי, יש לו בדיוק אותו מבט בעיניים, אני זוכר שמשה כהן אמר לי שהוא מוסכניק אמין. אני רגוע."), או שהיא פשוט מסחררת אותנו ההתנגדות, שובה אותנו בקסמיה האנטגוניסטים, ואנחנו שוקעים בסבך של מחשבות ורגשות שרק מזינים ומעצימים את תחושת ההתנגדות ("למה הוא כל הזמן אומר לי 'האמת' ו-'תאמין לי'? – זה רק מוכיח שהוא שקרן, והרי ברור שהחלק הזה שהוא החליף לי הוא חלק סיני ואין מצב שהוא עולה 350 ₪" ). אז נסו להיות ערניים להתנגדות (אם עולה), בזמן שהיא מופיעה, וזכרו שאינכם חייבים להיות שבויים שלה ובו-בזמן אין צורך להתווכח איתה, לנסות לגרש אותה. פשוט
ל ד ע ת אותה, ל ש י ם – ל ב להופעתה. אם היא קשורה לבודהיזם או למדיטציה (או כל דבר אחר שקורה פה, או בתרגול בבית) אתם יכולים כמובן לתקשר את זה איתי. זה עוזר קודם כל להיות מודעים ובכך להביא בהירות אל התופעה הזאת שאנחנו קוראים לה התנגדות, ואז, עם הבהירות הזאת, להתמודד איתה בחכמה.

 אם לומר עוד כמה מילים על בודהיזם, כדי להניח בצד את הבודהיזם ולהתחיל לדבר וללכת את הדרך הבודהיסטית, חשוב לומר שהדרך הבודהיסטית, הדהרמה (המשנה והפרקטיקות שלימד הבודהה) כפי שנכנה אותה בהמשך, לובשת במהלך השנים והדורות, לובשת ופושטת צורות. ייתכן שמספר הצורות הן כמספר האנשים שהדהרמה דיברה ומדברת אליהם ודרכם, אבל אני מתכוון כאן בעיקר אל הצורות המסיביות, גדולות המימדים, ובראש ובראשונה, האורתודוכסיות הדתיות. למרות שאנחנו אומרים שאין שום קשר מחייב בין ללכת בדרך הבודהיסטית, בדרך המכוונת להתעוררות, כדאי לומר שבודהיזם הוא גם דת, אין צורך להתכחש לכך. אם אנחנו מבקרים במזרח באחת מהארצות הרבות בהן הבודהיזם הוא דומיננטי, איננו יכולים שלא להיתקל בבודהיזם באחת מצורותיו האורתודוכסיות הרבות, בצורה שיש לה הרבה מן המאפיינים של מה שאנחנו מכנים דת; נמצא שם מבנים (מנזרים) בעלי ארכיטקטורה שונה מבנייני המגורים או אף ממבני ציבור, ארכיטקטורה שעשויה אף להזכיר לנו ארכיטקטורה של קתדראלות או בתי-כנסת מפוארים. בתוך המבנים האלה נגלה אנשים שלובשים גלימות מוזרות, מקיימים ביניהם מערכות יחסים היררכיות שמושתתות ומקיימות מה שנראה כממסד דתי. הם נחשבים כסוג של כהני-דת בידי ההמונים שמכבדים אותם בדרך מיוחדת לחכמי-דת, תומכים בהם כלכלית, ובאים לקבל מהם הנחייה, ברכות, או מה שנראה כתיווך עם חלקים לא נגישים של הקיום. נמצא שם כל מיני חפצים שמשמשים כתשמישי קדושה. נמצא גם כתבים מיוחסים שזוכים למעמד של כתבי קודש. גם מסורות ובתי-ספר שונים יש, שטוענים, כל אחד בנוגע לעצמו, שהוא-הוא המחזיק בלימוד האותנטי, ממש כמו זרמים וחצרות רבנים ביהדות או בכל דת אחרת. [1]

צורה אחרת, לאו דווקא נבדלת, שהתגבשה מהדהרמה היא של פילוסופיה. למשל ראו פילוסופיה בודהיסטית (או שמא נאמר: פילוסופיות בודהיסטיות) כחוג פופולארי באוניברסיטאות רבות ברחבי העולם. לימוד ומחקר של הדהרמה כאוסף שיטתי של רעיונות והשקפות.

צורה נוספת היא של נגזרות או יישומים שנשאבים מהדהרמה ומשמשים ככלים בתחומים שונים. ראו למשל "פסיכולוגיה בודהיסטית" (או שמא נאמר גם כאן: פסיכולוגיות בודהיסטיות), מושג ממנו עשוי להשתמע כאילו הבודהה לימד "פסיכולוגיה" (או "פילוסופיה" או…..).

ובכן, אז מה כן לימד הבודהה? לאן הדרך הזאת בעצם מובילה? מה אנחנו עושים כאן בכלל- למה באנו…?

 זאתי שאלה מצוינת. יש לנו גם קורס שלם להתייחס אליה ולהעמיק בה… אבל עכשיו, אחזור אל תחילת הדברים ואל האמירה שְלְמָה שלימד הבודהה, לדרך הבודהיסטית, ישנם שני היבטים:

מִשְנה – הגות, לימוד

תרגול, אימון

 חשוב לומר, לא מדובר בשני "דברים" שונים, נבדלים, נפרדים. זאת בסך-הכל דרך לדבר, להבחין בשני היבטים של החוויה, של הדרך, של התהליך הלימודי, ויחד עם זאת ההבחנה הזאת עוזרת לנו להבין טוב יותר מה קורה, מה נדרש מאיתנו, וכיצד להתחיל וללכת.

כשאנחנו מדברים על תרגול אנחנו מדברים בעצם על פראקטיקות (עם היבטים גופניים, קוגנטיביים, מנטאליים ורגשיים) שתפקידן להטמיע את מה שנלמד בחוויה, בדרך שבה אנו חווים את חיינו כבני-אדם. חלק מהפראקטיקות האלה הן פראקטיקות מדיטטיביות.

חשוב לומר, למרות ההילה הרבה לה זוכה המדיטציה במערב, בטח ובטח כשמדברים על בודהיזם למשל, זה ממש לא כל העניין. זהו רק חלק, חשוב אמנם- עדיין, חלק, מן הדרך.

 הקורס הזה כולו מורכב משילוב של תרגול ולימוד, אימון פראקטי והגות. אולם, ומכיוון, שמדיטציה היא פראקטיקה זרה עבור רובנו, שיש לה מקום קריטי בפיתוח דרך הסתכלות שונה, ונוסף לכך – פיתוח, טיפוח והטמעה של פרקטיקה דורש הרבה תשומת לב וכוונה, מקום מרכזי בקורס יתפסו נושאי המדיטציה: מה עושים, איך עושים, מה עולה, איזה קשיים מופיעים, כיצד מתמודדים עם זה, מה לומדים מזה.

 ושם המשחק הוא:

תרגול, תרגול, תרגול…

 ללמוד בסיס ראשוני לתרגול מדיטציה הכולל הקניית יכולת לתרגול אישי יומי בחיי היומיום.

חשוב להבין: א מדובר בידע תיאורטי או אינטלקטואלי- יש כאן פיתוח וטיפוח של מיומנויות, אך ורק דרך התנסות אישית. זה קורה דרך תרגול והתנסות.
זה דורש מחויבות, התמדה וסבלנות.

הבסיס יירכש לא ע"י השתתפות במפגשים, אלא ע"י תרגול אישי יומי!

במפגשים אנו נספק את ההנחיות, התרגול המשותף, הרקע.

בבית ניעזר גם במיילים, אתר אינטרנט- הנחיות מוקלטות, שיחות מוקלטות, חומר כתוב.

 

בשבוע הבא נתחיל ללמוד לתרגל ולצעוד את הדרך ביחד.

שיהיה מסע מופלא,

ערן

 

[1] רעיון המחשת הבודהיזם כדת, שאובה מספרו של סטיבן בצ'לור, "בודהיזם ללא אמונות".